כץ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ -סניף כרמיאל 174

פסק דין

המבקשים הגישו תובענה בדרך של המרצת-פתיחה, בגדרה עתרו לסעד הצהרתי, לפיו שטר משכנתא שנרשם לזכות המשיב על זכויות המבקשים בדירה שבבעלותם, בטל. כן נתבקש בית-המשפט להצהיר, כי הליכי ההוצאה-לפועל, במסגרתם הוחל במימוש המשכנתא בטלים אף הם ובמקביל להורות על ביטול מינוי כונסת הנכסים שמונתה לצורך מימוש הדירה.

במסגרת התובענה שהגישו, עתרו המבקשים לצו-מניעה זמני, האוסר על המשיב להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא, עד למתן החלטה אחרת. ביום 25.3.10 נעתר בית המשפט לבקשה בכפוף למילוי מספר תנאים, ובכללם - הפקדת ערובה כספית והתחייבות עצמית.

תמצית העובדות

המבקשים הינם בני זוג נשואים המתגוררים מאז שנת 1986 בבית שבבעלותם במצפה צורית. לזוג דירה נוספת בכרמיאל, המושכרת על ידם, והיא זו ששועבדה לטובת המשיב (להלן: "הדירה"). יצוין כי מאז שנת 2004, המבקשת הינה בעלת נכות רפואית של 90% ונכות תפקודית בשיעור 100%. אין חולק כי המבקשת אינה מתפקדת, כי היא מקבלת שירותי סיעוד מלאים וכי המשיב היה ער למצבה.

בסוף שנת 2006, החזיר המבקש את פעילותו העסקית והפרטית בחזרה למשיב, לאחר שבמהלך תקופה מסוימת העביר את פעילותו הבנקאית לבנק אחר. במועדים הרלוונטיים לתביעה היו למבקש שני חשבונות פעילים אצל המשיב: חשבון עסקי מס' 801747 לחברת חץ צורית בע"מ שבשליטתו (להלן בהתאמה: "החשבון העסקי"; "החברה") וחשבון פרטי מס' 296007 המשותף לו ולמבקשת (להלן: "החשבון הפרטי").

לאחר שהחשבון העסקי צבר יתרת חוב שהגיעה לסכום של 2,706,742 ₪ ואילו החוב בחשבון הפרטי עמד על סך של 110,243 ₪, מימש המשיב פקדון שהיה משועבד לטובתו כנגד החובות בחשבון העסקי. בגין יתרות החוב, פתח המשיב במספר הליכים משפטיים כנגד החברה וכנגד המבקש ובמקביל פתח בהליכי הוצאה לפועל (תיק מס' 02-06427-10-08) למימוש המשכנתא שנרשמה לטובתו על הדירה. ביום 23.2.2010 מונתה עו"ד שלומית ישורון-סוניס ככונסת נכסים לצורך מימוש הנכס עפ"י החלטת רשם ההוצאה לפועל.

טענות הצדדים

בהמרצה טענו המבקשים כי החברה נקלעה לקשיים תזרימיים עקב החלטתו של הבנק להפחית את שיעור האשראי של החברה ב- 80% עד לסכום של 200,000 ₪ וללא כל התראה מוקדמת. במצב דברים זה, ובלית ברירה, פנה המבקש למשיב וביקש לפרוס את חוב החברה כלפי הבנק בפריסה ארוכת טווח. דרך זו היתה הדרך היחידה שהיה בה כדי לאפשר לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הבנק וכלפי הספקים, ולכן הסכים המבקש לשעבד תמורתה את הדירה בכרמיאל. משהפר הבנק התחייבותו, שניתנה כתנאי לשעבוד הדירה, לפרוס את חוב החברה בפריסה ארוכת טווח ובכך גרם לקריסת החברה, אין לשיטת המבקשים כל יסוד לדרישתו לממש את השעבוד.

בנוסף, טענו המבקשים כי הבנק עשה בחשבונם הפרטי כבשלו, ללא כל הרשאה, עת העביר ביום 5.1.10, 800,000 ₪ מחשבונם הפרטי לחשבון החברה, וזאת ללא הסכמתם ואף מבלי ליידע אותם. בסיכומיהם הוסיפו וטענו כי המבקשת כלל לא הוחתמה על כתב ההתנאות ולפיכך כתב ההתנאות חסר כל תוקף והמשיב לא היה רשאי להעביר מכוחו את הכספים מחשבון אחד למשנהו.

מנגד טען המשיב כי יש לדחות את התביעה נוכח חוסר תום ליבם של המבקשים, אשר ניסו להטעות את בית המשפט לסבור כי הדירה נשוא ההליך הינה דירת מגוריהם, המותאמת לצרכיה המיוחדים של המבקשת, הסובלת כאמור מנכות בשיעור 100%. זאת על אף שבפועל המבקשים אינם משתמשים כלל בדירה זו, המוחזקת על-ידם כנכס עסקי ומושכרת לצד ג', אלא מתגוררים בבית פרטי במצפה צורית. בהקשר זה הפנה המשיב לכלל לפיו המבקש סעד מן היושר חייב לפנות לבית המשפט בניקיון כפיים.

לגופו של עניין, טען המשיב כי בסוף חודש מרץ 2009, נוכח בקשות אשראי הולכות וגדלות שהגיש המבקש, הציע הלה להעמיד כבטוחה לאשראי שביקש, דירה בכרמיאל שהינה בבעלותם המשותפת שלו ושל המבקשת, תוך שהבהיר כי אין המבקשים מתגוררים בדירה וכי הדירה מושכרת על-ידם לצד ג'. לטענת המשיב, האשראי בחשבון העסקי כנגד הבטוחה שהוצעה, הועמד למבקש באופן מיידי, בעוד שהליך שעבוד הדירה התנהל בעצלתיים וארך כחצי שנה. לשיטת המשיב, רק נוכח לחץ מאסיבי שהופעל ע"י פקידי הבנק, הושלם רישום שעבוד הדירה בסוף חודש נובמבר 2009. המשיב ציין עוד כי לאחר סדרת אירועים בהם התברר לבנק מצבו האמיתי של המבקש, ובכלל זה – ביטול

המחאה עליה בוצע נכיון ע"י המושך, התמהמהות בשעבוד הדירה, חזרה של המבקש מכוונתו לשעבד נכס נוסף כנגד אשראי נוסף שביקש, הגבלת החשבון העסקי של המבקש לפי חוק שיקים ללא כיסוי, ולאחר שהמבקש ניתק כל קשר עם המשיב, החליט המשיב להעביר החוב לגביה באמצעים משפטיים. במקביל להליכי תביעה שונים בהם נקט, פתח המשיב בהליכים למימוש הבטחונות לחובות, ובכלל זה מימוש השעבוד על הדירה. במסגרת זו, מונתה ביום 23.2.10 עו"ד שלומית ישורון-סוניס לכונסת נכסים לצורך מימוש הדירה.

לשיטת המשיב, אין יסוד לטענת המבקשים לפיה שעבוד הדירה ניתן כנגד מתן הלוואה ארוכת טווח, שכן השעבוד כאמור ניתן כבטוחה להגדלת האשראי בחשבון החברה בהתאם לבקשת המבקש מחודש מרץ 2009. לעומת זאת, הבקשה לפרוס את מלוא חוב החברה להלוואה ארוכת טווח הועלתה לראשונה רק בחודשים יולי-אוגוסט 2009, לאחר צירופו של עוזי קטן – יועץ עסקי לחברה. לטענת המשיב, תמורת פריסת מלוא החוב להלוואה ארוכת טווח, הציע המבקש לשעבד גם את ביתו במצפה צורית. כנטען, הבנק אמנם הסכים לפרוס את מלוא חוב החברה להלוואה ארוכת טווח כפי שנתבקש ביולי-אוגוסט 2009, אך לאחר שהובררה למבקש המשמעות הכספית הכרוכה בפריסה מחדש, היה זה המבקש מי שבסופו של דבר נמנע מלשעבד את ביתו במצפה צורית ונמנע מלהגיע לבנק ולבצע את הפריסה ארוכת הטווח. המשיב הדגיש כי עיון בנסח הרישום של הבית בצורית מלמד כי בסופו של דבר שעבד המבקש בית זה לבנק אחר, וזאת במהלך חודש דצמבר 2009, בסמוך להתעלמותו המסתורית מפניות הבנק.

באשר למימוש הכספים בחשבון הפרטי, ציין המשיב כי חשבון זה היה משועבד להבטחת התחייבויות החברה בחשבון העסקי. בנסיבות אלו, ומשהוחלט להעביר את החשבון לטיפול משפטי, רשאי היה הבנק לחלט את הכספים שהיו משועבדים בפקדון הצמוד לחשבון הפרטי לטובת החשבון העסקי, כפי שאכן עשה. עוד טען המשיב כי טענת המבקשים לענין אי חתימת המבקשת על כתב ההתנאות דינה להידחות על הסף משום שהיא מהווה הרחבת חזית אסורה. מכל מקום, נטען כי חתימת המבקש לבדה על כתב ההתנאות ממילא מחייבת, זאת משום שמדובר בחשבון משותף בו ניתנה לכל אחד מהמבקשים הרשאה לחייב החשבון בחתימה אחת בלבד.

לטענת המשיב, הוא פעל בתום לב, ושעבד את דירת המבקשים רק לאחר שווידא כי זו אינה משמשת למגוריהם, ואין למבקש להלין אלא על עצמו אם פעל תוך התעלמות מטובתה של המבקשת.

ד י ו ן

שעבוד הדירה – כנגד מה?

הצדדים כאמור נחלקו בשאלה כנגד מה שועבדה הדירה. מחד טען המבקש כי הדירה שועבדה בתמורה להבטחת המשיב לפרוס את חוב החברה בפריסה ארוכת טווח, ואילו המשיב טען מאידך כי שעבוד הדירה ניתן כבטוחה להגדלת האשראי בחשבון החברה, על-פי בקשת המבקש מחודש מרץ 2009.

מחקירתו הנגדית של המבקש עולה כי המצוקה התזרימית החמורה אליה נקלעה החברה, החלה בסביבות תחילת החודשים פברואר - מרץ 2009 (עמ' 8 שורה 30 לפרוטוקול) וכי במהלך חודש מרץ 2009 הוא פנה לבנק בבקשה לסיוע, נוכח הבעיה אליה נקלע עם חברת אשת טורס. המבקש ביקש מהבנק אשראי נוסף, תמורת העמדת בטחון נדל"ני, תוך שהסביר כי איננו מתגורר בדירה אותה הוא מבקש להעמיד כבטוחה (ראו בענין זה: ש' 6-18 בעמ' 9 לפרוטוקול; בקשתו להעמיד לו אשראי נוסף תמורת בטחון נדל"ני עולה גם ממכתב ששלח למשיב ביום 23.3.09 –נספח א' לסיכומי המשיב). יחד עם זאת, טען המבקש בהמשך חקירתו, כי לא קיבל את ההלוואה על סמך הדירה אלא על סמך בטחונות אחרים. את הדירה הוא הציע לשעבד לטובת הבנק בתמורה לאיחוד כלל ההלוואות ופריסתם מחדש של ההחזרים. (ש' 13-20 בעמ' 10 לפרוטוקול). עוד עולה מחקירתו כי לא נשלחה מטעמו בקשה בנוגע לפריסת החוב בתמורה לשעבוד הדירה, אלא הדברים סוכמו במהלך פגישה שהתקיימה בנוכחות נציגי הבנק ומר עוזי קטן - היועץ הפיננסי של המבקש. (ש' 10-15 בעמ' 10 לפרוטוקול)